ריטריט הבית - אשראם בכרמל

להסכים שיהיה לי טוב

 סדנה ליציאה ממשברים ודכאונות קלים

Logo 2 Transparent 2.png

יש משהו נעים במוכר גם אם הוא לא באמת נעים. יש משהו מפחיד בשינוי בגלל הלא מוכר. אין לנו מושג איך נהיה "שם" או מי ממעגל האנשים סביבנו יקבל אותנו שונים ממה שאנו היום. להיפרד מדפוס התנהגות זה שינוי גדול. לוותר על דיכאון זה שינוי גדול.

האם אנחנו באמת רוצים לפרד מהדיכאון ולשנות את חיינו?

 בילדותנו אמצנו, שלא במודע תפקיד, ששרת אותנו בינקות ובתהליכי הגדילה וההתבגרות.  בזכות התפקיד, ההצגה הצליחה לנו והצלחנו בחיים להגיע לאן שהגענו. אנחנו משחקים את התפקיד במשפחה, עם החברים, בעבודה ובכל מקום. עם הזמן הפך המשחק לחלק מאיתנו ואנחנו מתבלבלים לחשוב שאנחנו והתפקיד אחד הם ואז .....

 

מגיע משבר נפשי. ההצגה נתקעת ואנחנו חווים דיכאון . אנחנו חושבים שאם נעלים את הדיכאון נוכל לחזור להצגה ולחיים הרגילים שהיו לנו. זה נכון חלקית. העלמת הדיכאון מאפשר תפקוד אבל האם הבעיה באמת נפתרה או שרק הסימפטומים שלה?

אם היא נפתרה מדוע כשנעזרים בכדורים כל פעם צריך להגביר את המינון ולא להקטין אותו?

 

הדיכאון הוא לא המחלה ולא הבעיה אלה הזדמנות להחלמה.

 

הבעיה כנראה אינה הדכאון אלה עם ההצגה שמזמן הפסיקה לשרת אותנו.
ההזדמנות בדיכאון שהוא לא מאפשר לנו להסתיר יותר את חוסר שביעות הרצון שלנו מחלקים שונים בחיינו. לא ניתן לגשר על הזיוף בהצגת חיינו ואנו נדרשים לפעולה. אם בעבר התעלמנו והמשכנו הלאה, הדיכאון לא מאפשר זאת יותר ומבקש התייחסות מהותית ולא סתם טיוח.

 

הפעם נדרשת פעולה .

בסרט המטריקס ניו מקבל אפשרות לבחור בין הכדור האדום לכדור הירוק. בין להמשיך לחיות באשליה לבין לפגוש את המציאות ולתקן אותה. עם הדיכאון הבחירה דומה. אתם יכולים להעלים את הדיכאון  או שאתם יכולים לבדוק את הגרומים לדיכאון ולטפל בשורש הבעיה והדיכאון, שהוא בסך הכול סימפטום, יעלם מאליו.

"להסכים שיהיה לי טוב" הוא לא מסע למעמקי הנפש ולא טיפול. הוא מפגש שיאפשר לכם להתייחס אחרת לדיכאון, לדכדוך ולקושי. הוא מחנה אימונים לפיתח אהבה עצמית ולימוד דרכים להתמודד ולרפוי עצמי.