כשאני הייתי ילדה, את הדור שלי גידלו בצורה סמכותית. ההורים, ואחר כך המורים בבית הספר היו סמכות עליונה וחינכו אותנו לציית. שברו לנו את הרצון.

הורי האמינו שכבד זה אוכל בריא והיו מכינים את זה מידי פעם. אני שנאתי את זה. אני זוכרת הזדמנות אחת כשהייתי בת 10 והחלטתי שאני לא רוצה לאכול את מנת הכבד שהיתה בצלחת. אבי הודיע לי שאני לא קמה מהשולחן עד שאני גומרת הכל. זה היה מאבק של כוח רצון ושליטה, ואני הפסדתי. אחרי שישבתי שעתיים ליד השולחן, בסוף אכלתי הכל... עם הרבה קטשופ.

שנים לאחר מכן, טיילתי עם ידיד בהודו. בשלב מסוים הוא חזר לארץ ואני נשארתי לבד. אני זוכרת שהתעוררתי בבוקר ופתאום לא היה מי שיגיד מה עושים היום. פתאום הבנתי שאני לא יודעת מה אני רוצה. כל כך הרבה שנים הייתי רגילה להיות מרצה ולעשות מה שמישהו אחר רוצה.

מאז עשיתי הרבה עבודה על הצ'אקרה השלישית שלי, ואני כבר במקום אחר.