הגדירו זמן כתיבה מינימלי של 11 דקות. אפשרו לעצמכם להאריך ל־22 דקות, אם מתאים לכם.
11 דקות – נחשב כנקודת “שינוי מורגש” במערכת העצבים/הבלוטות לפי המסורת היוגית.
22 דקות – מיוחס לאיזון של “שלושת המוחות” (שלילי/חיובי/נייטרלי) במסורת הקונדליני.

כתבו ברצף וללא הפסקה במשך כל זמן הכתיבה. הימנעו מכל עצירה במהלך הכתיבה, גם לא ללגימה מהקפה.

תמללו כפשוטו את מה שצץ במחשבותיכם בלי סדר או הגיון (אף אחד לא הולך לקרוא - גם לא אתם).

• כתבו בלי לנסות לספר סיפור ובלי לנסח מסר.

• ותרו על היגיון, סגנון או ניסוח “יפה”.
  אפשרו לכתיבה להיות חופשית, אסוציאטיבית וללא מגבלות.

אל תעצרו את הכתיבה.

• אין לכם מה לכתוב. העתיקו את “משפט החילוץ” שמתפרסם באופן יומי בקבוצת התמיכה והוא אמור להניע את המשך הכתיבה - לא עולה תמשיכיו להעתיק את המשפט עד תום הזמן או עד שהכתיבה תתחיל לנבוע מכם. את משפט החילוץ אפשר להחליף בכתיבת  “אין לי מה לכתוב” עד שיעלו מילים נוספות.

סיימו את הכתיבה בלי לשתף איש ובלי צורך לקרוא אותה מחדש.