כתיבת בוקר מייצרת בהירות כי היא עושה “סידור מדפים” פנימי: מוציאה החוצה רעש, ואז נשאר יותר קל לראות מה אמיתי ומה חשוב.

ככה זה קורה בפועל:

• היא מפרידה בין מחשבות לרגשות
  כשזה בראש הכול מתערבב. על הדף פתאום רואים: “אני בלחץ” (רגש) מול “אני לא אספיק” (מחשבה). ההפרדה הזו לבד מבהירה.

• היא חושפת את הנושא המרכזי שמנהל אותך
  אחרי כמה דקות כתיבה, בדרך כלל חוזר משפט/דאגה שוב ושוב. זה “הגרעין” של היום. כשמזהים אותו—יש כיוון.

• היא הופכת ערפל לרשימה
  “יש לי מיליון דברים” נהיה 7–12 דברים כתובים. מוח שמולו רשימה מרגיש פחות מוצף ויותר מסוגל לתעדף.

• היא מראה מה חשוב ומה סתם רעש
  על הדף קל לזהות מה באמת דורש פעולה ומה רק פחד/ביקורת/השלכה. ואז מפסיקים להגיב לכל צליל פנימי.

• היא מייצרת תיעדוף טבעי
  ברגע שהכול בחוץ, הגוף מגיב: ליד דבר אחד יש הקלה/דחיפות, ליד אחר אין כלום. זה אינדיקטור טוב למה קודם.

היא מחברת לערכים ולכוונה
בתוך הכתיבה עולים משפטים כמו “מה שאני באמת צריך היום זה…”. זה עובר ממוד “כיבוי שרפות” למוד “כיוון”.