כתיבת בוקר אינטואיטיבית “מגלה רגשות מתחת לשכל” כי היא עוקפת את המוח שמסביר/מצדיק/מנהל, ומאפשרת למה שמרגישים באמת לעלות בלי צנזורה.

מה קורה שם בפועל:

• השכל עובד מהר יותר מהרגש
  בבוקר הראש מיד מתחיל: מה צריך, מה דחוף, מה נכון. הכתיבה החופשית נותנת “מסלול יציאה” לפני שהשכל מספיק לסדר הכול, ואז הרגש מצליח להופיע.

• כשמפסיקים לערוך – מפסיקים להסתיר
  הרבה רגשות נבלמים ע״י ניסוח יפה, היגיון, או “אין סיבה להרגיש ככה”. בכתיבה אינטואיטיבית את/ה כותב/ת גם דברים “לא הגיוניים”, ושם בדיוק הרגש מתחבא.

• המילים הן דלת לגוף
  תוך כדי כתיבה פתאום מופיעות שורות כמו “כבד לי בחזה”, “יש לחץ בבטן”, “אני עייף”. הגוף נותן סימן, ומתוכו עולה הרגש (פחד/עצב/כעס/בדידות/כמיהה).

• הדף נהיה מראה לדפוסים
  משפטים שחוזרים (“אני חייב…”, “אין לי כוח…”, “שוב אני…”) הם כמעט תמיד רגשות בתחפושת: פחד, בושה, חוסר אונים, צורך באהבה/מנוחה/גבול.

היא מפרקת את ה’סיפור’ למרכיבים
“אני בלחץ בגלל העבודה” זה סיפור. אחרי עוד דקה כתיבה זה נהיה: “אני מפחד שלא יעריכו אותי”, “אני מרגיש לבד בזה”, “אני כועס שאני שוב מרצה”. הנה הרגש מתחת להסבר.